בדיון שלשום עם חברה, 
היא מספרת לי שאח שלה שרק השתחרר מהצבא,
קיבל הצעה לעשות סטאז אצל איזשהו מנטור שילמד אותו
איך להשקיע בבורסה ולהרוויח כסף

ההצעה שהוא קיבל זה 
״תעזוב הכל, תעבור מאשקלון לנתניה 
תעבוד צמוד אליי ותלמד״
בלי משכורת, בלי הבטחות

עכשיו אצלי, שלמדתי אצל וולר, שמקשיבה לגרנט קרדון
כבר נשמע מאוד הגיוני להשאר עם הגב לקיר
להטביע את הספינות הצלה וללכת all in
כי ברגע שאין לך על מה להשען, תעשה הכל כדיי להצליח

והיא-הזדעזעה מזה.

ואז הגעתי לאימון אתמול,
נאמר לי לשנות את האחיזה ביד כי אני לא אוחזת נכון את הטבעות
והמשפט שיצא לי מהפה 
״אבל זה כאב מוכר…״
וגם כאן נפתח דיון…
האם אנחנו באמת רוצים להתקע על המוכר והידוע (גם ובעיקר כשאנחנו יודעים שזה לא טוב לנו כרגע, או שאפשר יותר טוב)
או להמר על החדש והפחות מוכר

כי מצד אחד, הצד הפולני שבי אומר ״ככל הנראה יהיה יותר גרוע״
והצד של השנים האחרונות, שבוחר להסתכל אחרת אומר ״קיים סיכוי גדול שיהיה יותר טוב״

והשאלה הגדולה ביותר
האם רק גישה אחת נכונה?
או שעצם העובדה שאנחנו מודעים לשתי האופציות (ולכל שאר המכלול באמצע) אנחנו יכולים לבחור במודע את הצעד שאותו נעשה מה שייתן לנו את האופציה למדוד ולהתחרט  

זה יכול לעניין אותך

השאר תגובה