כשהייתי קטנה,
אחת הדרכים להעביר לנו את הזמן במהלך הקייטנה היתה המשחק טלפון שבור (משחק מיומנות דיבור בו כל משתתף לוחש בתורו למשתתף הבא אחריו משפט שלחש לו המשתתף הקודם בתור)
אם אני זוכרת נכון, לא קרה אפילו פעם אחת
שהמילה/משפט שנאמר בסוף אשכרה היתה המשפט/מילה שאיתה התחלנו את המסע…
למה זה ככה?
מחקרים מהשנים האחרונות מראים שהחוויה שלנו של המציאות כמשהו רציף זה בעצם אשליה… המוח דוגם את הקלט מהחושים בפולסים קצביים בתדר קבוע, ממש כפי שסרט קולנוע מורכב מתמונות בודדות המתחלפות במהירות.
אפשר גם לראות את זה בתמונה המצורפת…
בפועל, התמונה היא שחור לבן
אז למה אנחנו רואים אותה בצבע?
האומן צייר קווים צבעוניים בשתי וערב
והמח שלנו משלים את השאר…
איך זה קשור לעסק שלנו?
קודם כל, חייבים להבין שלא משנה מה נגיד, הצד השני יכול לקלוט משהו אחר לגמרי.
לכן, אל תסתמכו בהצעת מחיר על הסיפור, תשלחו תמיד משהו כתוב.
אנחנו לא רוצים שהמח של הלקוח שלנו ישלים לו פרטים שהוא רוצה/צריך אבל בפועל לא יקבל ובסוף יצא מאוכזב.
זה גם אומר שאם מישהו קלט x מהדברים שלך,
כשהמטרה שלך היתה לדבר על y.
אין מה להתעצבן או להתחרפן…
כמו שאותו סרט יכול להביא איתו מסקנות שונות בשלבים שונים של החיים,
כך גם אנשים שונים יכולים להגיע למסקנה שונה לגמרי
מאותה הרצאה.
לא, זה לא אומר שזה סיבה להפסיק להפיץ את המסר
להפך!
תבינו שפעם אחת לא מספיקה, וכדיי שאנשים באמת יקבלו את המסר שאת.ה רוצה להעביר, חשוב גם לייצר כמות (גדולה מאוד) של מסרים.
לכן תמיד (אבל תמיד) תפרסמו כאילו אף אחד לא רואה.