אני כותבת לכם כבר בערך 5 שנים,
כל יום, חמישה ימים בשבוע
בקורונה, במלחמה, כשאמא שלי נפטרה, מחו״ל

בטוב וברע 🙂

אם תסתכלו על המיילים שלי 
(אם את.ה לא ברשימת תפוצה שלי,
הכניסה מכאן https://shirarafalovitz.com/free/ )

אפשר לשים לב על המיילים שלי,
שעד היום, תמיד התמקדתי במנטור שעליו אני קוראת, שאחריו אני עוקבת
אם בהתחלה ציטטתי את עידן וולר, ובחצי שנה האחרונה ציטוטים של גרנט

אפילו הגעתי למצב שלפני שנתיים מנטור שלי ביקש ממני להבין כמו מי אני רוצה להיות, והחלטתי שכמו גסי גראף 
https://www.instagram.com/jessiegraffpwr/

עד רמה שאמרו לי למדל אותה…

אז עם השנים ציטטתי אותו או ציטטתי אותה
למדתי המון
אבל איפה הקול שלי בכל הנושא הזה?

הרי כולנו  שואבים את ידע שלנו מאחרים…
מספרים, סרטים, הצגות, פודקאסטים וכו
אבל מה מתוך מה שאנחנו כותבים/מספרים/מלמדים
זה באמת שלנו או חומר שנספג בנו?

עד לא מזמן הרגשתי יותר כמו כלי שמעביר מידע
למדתי מx והעברתי לy
היום אני כבר מבינה 
(וכדאי שאת.ה תבין.ני את זה עוד היום)
כל המידע שאנחנו לומדים, מקבלים, מבינים
כשאנחנו מוציאים אותו החוצה-
במייל, בהדרכה, בקורס 
זה החומר כמו שאני הבנתי אותו ואני לימדתי
ויותר מזה… איך שאת.ה הבנת את החומר

כך שגם אני וגם את.ה יכולים לקרוא את אותו הספר אבל נבין אותו אחרת, המסקנה שלנו תהיה שונה
נרחיק לכת ונגיד שאם את.ה תקרא.י את אותו ספר/פוסט/ספר היום ובעוד שנתיים, 
מבטיחה לך שהמסקנות והחוויה תהיה שונה מהיום.

אז מה המסקנה כאן?
תהיה.יי את.ה

4 אנשים יכולים להיות באותו כנס ולפרשן אותו אחרת לגמרי
4 אנשים יכולים לקרוא את אותו ספר ולהבין אותו אחרת
4 אנשים יכולים להיות באותה שיחה, אותה פגישה ולתאר אותה אחרת

אז גם אם מישהו.יא אחר.ת כבר ״עשו את זה קודם״
זה לא אומר שאין לך את הזווית היחודית לעשות את זה שוב.

הגיע הזמן למצוא מי את.ה.

You may also like

כתיבת תגובה