admin אז הנה האמת:
אם את בונה אימפריה, את הולכת להיכשל בשלב מסוים.
זה הולך להיות מבאס. ואת הולכת להרגיש מאוכזבת.
לפעמים תחווי תחושת אכזבה (כמו לא לסגור מבצע)…
פעמים אחרות ייקח יותר זמן להתגבר (כמו כשאת יוצרת הצעה חדשה, מזיעה עליה במשך
חודשים, ואז מייצרת אפס מכירות).
זה רק חלק מהמסע היזמי.
וזה קורה לטובים שבינינו.
אבל אם יש דבר אחד שלמדתי, זה שכישלון לא הורס אימפריות.
איך את מגיבה לכישלון זה נחשב.
הדרך היחידה להיכשל היא על ידי ויתור.…
אם את יכולה לעמוד באכזבה על ידי הפיכתה לטובתך…
ואם את יכולה להמשיך להרים את עצמך מהרצפה…
כישלון הוא למעשה בלתי אפשרי.
השאלה היא איך אני הופכת את האכזבה לטובתי
איך אני אף פעם לא זורקת את המגבת?
1) אני יודעת את המטרה שלי
להיות ברורה במטרה שלי שומר על מוטיבציה בזמנים קשים.
המטרה שלי נותנת לי סיבה לדחוף דרך אי נוחות.
העניין הוא כזה
להגיע לגדולה לא תמיד מרגיש טוב.
אבל המטרה שלך תקל את עומס החיים.
2) אני נשארת חזק במטרה שלי
לדעת את המטרה שלי זה דבר אחד…
אבל מה קורה אם האכזבה שלי מרגישה בלתי נסבלת?
הרבה אנשים נותנים לרגשות שלהם להכתיב את התוצאות שלהם.
לכן, הם נמנעים מפעולות שעלולות לעורר רגשות רעים (כמו אכזבה).
זה לא תמיד היה קל…
אבל עם השנים, למדתי להמשיך – גם כשכפות הידיים שלי מזיעות ואני מרגישה בחילה
בבטן.
זה שריר שאת צריכה לבנות.
3) אני לוקחת בעלות
אחת הטעויות הגדולות ביותר שאני רואה שאנשים עושים היא לשחק במשחק האשמה.
זה קורה לעתים קרובות כאשר אנשים חווים אכזבה.
למה?
כי – כשדברים משתבשים – קל להפנות את האצבע לעבר אנשים אחרים.
הרבה יותר קשה להסתכל על החסרונות שלך כשאת מאוכזבת.
כמובן, יש מקרים שבהם את תרגישי שמשהו רע "רק קרה" לך.
אבל מניסיוני…
דברים רעים לא "רק קורים".
דברים קורים כי אנחנו מאפשרים להם… בכוונה או שלא בכוונה.
וזו הסיבה שיש לי מערכת שמונעת ממני לעשות את אותן טעויות שוב ושוב.
ראשית, אני מקבלת שלמעשיי היה חלק באכזבתי.
ואז, אני מזהה דגלים אדומים שהייתי צריכה לזהות לפני שהאסון התרחש.
ולבסוף, מכינה תוכנית לעתיד.
זה אומר – בפעם הבאה שאני מזהה דגל אדום –
אני יודעת בדיוק איך לפעול כדי למנוע יותר אכזבה.
***
אז הנה לכן…
ככה אני מתמודדת עם אכזבה.
אני ממליצה לך לגנוב את הגישה שלי כדי שתוכלי להמשיך גם בזמנים קשים.
