בואי נדבר שנייה על כוח רצון.

ספציפית, האשמה שאני מרגישה על זה שאין לי כח רצון…

יש לי חדשות בשבילך: כוח רצון הוא מיתוס.

איך זה?

אני בטוחה שראית את הסרט "רוקי".

הסצנה המפורסמת והחשובה ההיא. 

מוקדם בבוקר ביום חורף קר.

רוקי בלבואה, מנסה לדחוף את עצמו לריצת אימונים.בתום הריצה הוא מנסה לעלות את המדרגות של מוזיאון האמנות בפילדלפיה. 

ובפעם הראשונה שאנחנו רואים אותו עושה את זה, הוא בקושי מגיע לפסגה.

אבל אז, במונטאז' של מוזיקה וכוח רצון, אנחנו רואים את השינוי שלו. הוא דוחף. החצוצרות מבשרות את חוכמתו. 

הוא קם ממקומו, הוא רץ מהר יותר, הוא מתחזק. 

והפעם, כשהוא מגיע לאותן מדרגות של מוזיאון האמנות, הוא מתקדם ללא מאמץ לפסגה. 

ניצחון.

מיתוס הכוח רצון

במובנים מסוימים, קל לראות איך העולם – ואולי במיוחד האמריקאים – התאהבו ברעיון של "פשוט תעשה את זה" ו"אם זה לא טעים, זה טוב בשבילך". 

זה מרגיש נכון. זה מרגיש מכובד. 

זה מרגיש כמו… ענישה עצמית על כך שחושבים כמו לוזר.

הצרה היא שכוח הרצון… למעשה… אינו מספיק. 

ולהאמין שזה מה שצריך כדיי להצליח-מבטיח לך כשלון

איך זה יכול?

התשובה לא טמונה במעיין כלשהו של כוח הרצון עצמו, אלא בדלק המניע את רוב פעולות כוח הרצון: הרצון. 

במילים אחרות, לא רק הסגולה המופשטת של דבקות במטרה היא מה שמניעה אותך להצליח, אצילי ככל שהרעיון הזה נשמע.

זו העובדה שמישהו שעושה משהו מצא דרך באמת לרצות את התוצאה הסופית שהוא מקווה לקבל.

אולי זה נשמע לך קטנוני

אבל תחשבי על זה…

כמה אנשים מצליחים את רואה שפשוט שונאים כל דקה של עבודה? 

כמה אנשים בכושר מתבאסים בכל פעם שהם לובשים את בגדי האימון שלהם? 

אין מה לעשות… יש ימים שבהם זה מאבק לקום. 

יש ימים שהשמיכות מרגישות חמימות. או שהסחות הדעת של מקרר מלא או רעש של אימייל שמגיע פשוט מרגישים מפתים מדי.

אבל אלה שבאמת משיגים משהו עם יתרונות לכל החיים, לא הצליחו רק בגלל שהם אדונים בדיכוי חוסר שביעות הרצון שלהם. 

הם לא שונאים את החיים או הבחירות שלהם.

כשהם מקטרים את דרכם במעלה ההר, הם אוהבים את זה – כל צעד בדרך. 

כשכוח הרצון שלך אוזל, זה בגלל ש"פער הרצון" שלך פשוט מדי.

את לא אוהבת את התוצאה הפוטנציאלית מספיק כדי לדחוף את הכאב והאתגר הבלתי נמנע.

אז בעצם מה שאני אומרת זה שהסיבה שאת נכשלת זה בגלל שאת לא רוצה מספיק?

בערך.

נסכים שכמעט הכל נהיה קל יותר כשאת נהנת. 

אתה עשוי לחשוב שגישור על "פער הרצון" הוא כמעט בלתי אפשרי. 

כמו שאת לא יכולה לגרום לעצמך לרצות לעשות את מה שאת לא רוצה לעשות.

ועדיין, זה לא חייב להיות נכון.

אם יש לך מטרה, לא משנה מה היא, שכחי לשנייה את הרעיון של "אין כאב, אין רווח". את תצטרכי לעבוד בשביל כל דבר הצלחה. 

אבל זה לא יכול להיות המוטיבציה היחידה שמתדלקת את המנוע שלך. 

תה צריכה עוד משהו.

משהו יכול לנבוע מקשירת התוצאה קרוב יותר למשהו שאכפת לך ממנו. 

אולי זה התגמול שתקבלי כשהפרויקט יסתיים. 

או אולי זה משהו פחות ברור.

אולי זה משהו במוצר שאת מוכרת או בפלטפורמה בה את משתמשת כדי למכור אותו. 

ככל שתוכלי לקשור את הפרויקט למה שכבר מעניין אותך, כך גדל הסיכוי שתתלהבי ממנו. 

לכן חשוב למכור דברים שאת מאמינה בהם.

 או לפחות למכור ללקוח שאת רואה בו פוטנציאל.

כמעט בלתי אפשרי למצוא תשוקה למשהו שלא מרגש אותך 

או גרוע מכך – את ממש שונאת.