admin אני אתחיל ואומר,
היום אני חוגגת יום הולדת
ואיזה יום טוב לחקור את התהליך שלי בשנים האחרונות…
כשיצאתי לעצמאות, אי שם ב2017
הייתי חסידה של וולר
האמת, בזכותו גם יצאתי לעצמאות
הידיעה שתעשי ותצליחי
במחשבה שיש לי את הכלים
אני יצאתי לדרך
אחרי 9 חודשים של ייעוץ עסקי,
לא הגעתי למטרות (100k בחודש)
ומשם… התחלתי לאבד את עצמי
הרגשה שלא עשיתי מספיק
שלא עשיתי מהר מספיק
שאני מפגרת מאחור…
מוולר המשכתי לגרנט קרדון
שגם הוא, כמו וולר
מדבר על תירוצים או תוצאות
מדבר על הכלבה הקטנה
כל האחריות עליי ואם משהו לא עובד-זה בגללי.
ואת האמת?
קרסתי….
הביקורת העצמית שלי,
העובדה שלא משנה כמה עבדתי לא הגעתי למטרות שלי
גרמו לי להכיר צד אחר, חדש…
זה התחיל בפודקאסט של איתן עזריה,
המשיך לחקר על אינטליגנציה רגשית, אמונה
והדרך לא נגמרת…
רק אתמול נתקעתי בשאלה
״האם אני יכולה להתקדם בלי להיות ביקורתית לגבי עצמי״
ופתאום נזכרתי שגם בי קיים החלק המטפל,
שגם לי בבית יש את הקלפים של הפנימיאלים
ואת הpoint of view
ואולי,
אבל רק אולי
אני סוף סוף מבינה שלא צריך להיות בקיצון כדיי להצליח, כדיי להתבלט
ושגם לי יש מה לתת לעולם
ושרוחניקיות זה לא חייב להיות ישר האמונה החרדית שאנחנו מכירים בארץ
ושתקשור לא חייב להיות מילה שמישהו המציא כשאין לו עובדות לתת
ובתמונה?
שאלתי בקול
״מה יש לי לתת לעולם״
וזה מה שיצא
