admin כשיהודה פוליקר (או בנזין) שר את המשפט
״חופשי זה לגמרי לבד״
יש בנו את תחושת השחרור
היציאה מהכבלים
המחשבה שמהיום אני דואגת לעצמי ותו לא
זה אומר שאפשר לעשות מה שבא לנו מתי שבא לנו
שאין למי לתת דין וחשבון
וגם אין למי לדאוג
אבל מה זה אומר בעצם?
זה אומר שאני צריכה לדאוג לעצמי
בין אם זה הדברים הבסיסיים כמו אוכל, שתיה, מקום לישון
ועד המותרות
אם ניקח את זה שניה לנישת העסקים
״חופשי זה לגמרי לבד״ זה הone woman show
אותה בעלת עסק שמתחזקת אותו לבד
מוציאה כסף על עצמה
עושה הכל בעצמה
כך שהיא יודעת מה קורה בכל מחלקה בכל רגע
האם זה באמת חופש?
כי הנטייה שלנו היא לברוח מזה…
רצון שהכל יהיה פאסיבי
שננהל חברה גדולה שאחרים יעשו בשבילנו
אבל למה אנחנו רואים המון בעלי עסקים
נשארים במצב של האדם היחיד בעסק?
כי החופש אומנם נראה לעין בזה שהתפנה הזמן
אבל בפועל,
לא רק שאני צריכה לבדוק שהעבודה בוצעה כמו שצריך
אני צריכה גם להשגיח על אדם אחר שעושה אותה בשבילי
ואני צריכה לבדוק אותו
זה לא שגר ושכח…
זה ממשיך בדיוק את הקו החשיבה מאתמול,
את הדיון התמידי של איפה הגבול
כמה אני מוכנה להשקיע בבניית סיסטמים שייצרו לי את החופש וזמן העבודה שאני צריכה.
זה שלב שקריטי להבין
מעבר מהone woman show לעסק עם עובדים
(גם אם הם בפרילנס)
כי העובד אף פעם לא יעבוד כמוני
ואני צריכה ללמד אותו איך לעבוד
והוא עלול לעזוב
והוא עלול לא להיות טוב
והוא עלול לא לעמוד בציפיות שלי
ואז ההתמודדות עם ללמד אותו או לחזור לעשות הכל בעצמי.
כדיי שיהיה לנו את החופש האמיתי,
שבו נוכל לעשות מה שאנחנו רוצים
ולא כי אם אני לא אעשה זה לא יהיה והכל תלוי בי
אלא כי גם אם אני לא אעשה, מישהו אחר ידאג שזה יקרה
ואני… צריכה להשגיח על זה
איך?
סיסטמים, דאשבורדים…
והכנה.
קחי את נובמבר לחשוב איך את רוצה שתראה 2023
ולפני שאת בונה יעדים, מכינה תקציבים
תחשבי איך את רוצה להראות בנובמבר 2023
ואיפה את רוצה שהעסק שלך יהיה
ותחליטי,
האם חופשי זה לגמרי לבד
או שבא לך ללמוד גם חופש מסוג אחר
