admin שבוע שעבר התחלנו את המסע אחרי האושר.
שמת לב שבאנגלית happy זה התרגום של שמחה ושל אושר?
אז מה זה אושר באמת?
זו אחת מהשאלות שכל אדם יענה על זה אחרת.
אצלי מסתבר, אושר היה משהו רחוק, משהו שמהווה מטרה
כמו נקודת ציון
כמו להגיע לגן עדן
״והם חיו באושר ועושר״
האומנם?
הרי כבר גדלתי.. הבנתי שהחיו באושר ועושר ממש לא אומר שהחיים שלהם היו מושלמים…
יותר מזה,
ככל הנראה שכיום הם גם לא היו נשארים נשואים..
אז למה אושר אצלי הוא משהו כל כך אבסולוטי ורחוק?
כחלק מהמסע נכנסתי שאלתי את גוגל מה דעתו בנושא…
קיבלתי תשובות החל מהמדעי ביותר ועד הדתי ביותר
שאלתי את ויקיפדיה,
וזו היתה תשובתה:
גישות לאפיון והשגת אושר
לפי סוקרטס המפתח לאושר הוא הפניית תשומת הלב מהגוף אל הנשמה. יש לשאוף לאיזון – הרמוניה – בין התשוקות שלנו וכך להרגיע את הנפש ולהשיג מצב שלווה אלוהית. חיים מוסריים עדיפים על פני חיים לא מוסריים, בעיקר משום שאלה חיים מאושרים יותר. בנוסף – השאיפה לידע, ללמוד, להבין את העולם גורמת לאושר כמעט אלוהי. לפי סוקרטס ניתן ללמוד איך לחיות באושר.
תומאס הובס הגדיר את האושר כ"התקדמות מתמדת של התשוקה ממושא אחד אל אחר, והשגתו של הראשון עדיין איננה אלא הדרך אל האחרון". הוא הסביר זאת בכך שהתשוקה האנושית היא לא רק סיפוק צרכים רגעי, אלא רצון להבטיח את הדרך לסיפוק התשוקות גם בעתיד.
לפי מרטין זליגמן מייסד הפסכולוגיה החיובית אושר מאופיין באמצעות חמישה מרכיבים: תחושה חיובית, מעורבות, קיום יחסים טובים עם אנשים אחרים, הרגשת משמעות ושייכות למשהו גדול יותר מעצמי והרגשת הצלחה. לדבריו, כל אלה ניתנים למדידה ויש אפשרות ללמוד איך לממש אותם.
לפי אברהם מאסלו תאוריית הצרכים שפיתח מראה שהדחף לצמיחה אישית ולמימוש עצמי מושרשים עמוק בנפש האדם. אף על פי כן, אצל רוב האנשים, הדחף הזה מופיע רק לאחר שהצרכים הבסיסיים יותר מתמלאים. ברגע שהצרכים למזון, ביטחון, אהבה ושייכות והערכה עצמית מסופקים, עולה על פני השטח רצון עמוק לביטוי יצירתי ולמימוש עצמי.
לפי הפסיכולוגיה הקוגניטיבית מה שגורם לנו אושר הוא קשר אוהב עם אנשים והשתקעות בנושא מעניין עד כדי אובדן מודעות עצמית, למשל בספורט, אמנות, כתיבה וכדומה. "אושר אובייקטיבי הוא איך זה להיות את כשאת לא חושבת על החיים שלך".
לפי אריך פרום אושר הוא תוצאה של יצירתיות ויכולת תגובה למה שקורה לבני האדם ולטבע. אושר הוא לא ההפך של עצב. אדם מאושר לפעמים שמח ולפעמים עצוב. מה שמאפשר אושר הוא תחושת קשר אמיתי למציאות. עם זאת בתרבות המערב אנחנו נוטים להתייחס אחד לשני כמו חפצים בשוק, יחס תן־קח שטחי. עיסוק מעין זה מונע מאיתנו את התחושות האמיתיות של קשר אנושי.
לפי הדלאי לאמה אושר הוא שלווה פנימית שאינה נתונה להשפעה חיצונית, אבל מתוך ערות מלאה לסביבה. אם קורה משהו קשה בחיים הוא אמור ללמד אותנו שיעור. חשוב לחשוב באופן גלובאלי על כל בני האדם, למשל בהקשר ההתחממות העולמית יש לגלות אכפתיות לא רק לגבי מה שטוב למדינה שלי או ליבשת שלי אלא לכל בני האדם. וחשוב לאהוב כל אדם באשר הוא.
אז מה שאני למדה מכל זה,
שאושר הוא משהו סובייקטיבי
זה לא איזשהי מטרה שאליה שואפים
אני מחליטה עכשיו שאני מאושרת!
כי בתכלס…
מה מונע ממך להיות מאושרת?
